הגיבור/ה שבך: איך סטוריטלינג יוצר שינוי והשפעה אמיתית

אז למה אני בכלל מספרת סיפורים?

מאז שאני זוכרת את עצמי אומרים לי שתמיד יש לי סיפור טוב לשלוף. לפעמים זה במודע, לפעמים כי זה פשוט חלק ממני.
אפילו חברה שלי גילתה לי שהיא כל־כך התחברה לסיפור שסיפרתי ושהצחיק את כולם שהיא התחילה להשתמש בו בעצמה. היא סיפרה אותו לאחרים, אבל הכניסה לתוכו גם את עצמה. וזה בדיוק הכוח של סטוריטלינג: סיפור מתגלגל, יוצר חיבור, שובר דיסטנס, וכל מי שמספר אותו כבר הופך אותו לשלו.

אז איך אני משתמשת בסטוריטלינג כהצגה עצמית?

כשאני מגיעה לקבוצה חדשה אני תמיד עושה תחקיר. מי האנשים? מה האתגרים שלהם? מה חשוב שיידעו עליי?
אני לא מתחילה מ "היי, אני אסתר, בת 33, מנחת קבוצות." זה יבש. במקום זה אני בוחרת סיפור שיתחבר לקבוצה שאני פוגשת. כי ברגע שאני מספרת סיפור אישי משהו קורה בחדר: נוצרת פתיחות, אותנטיות, חיבור מיידי.

אז מה החשיבות של בחירת סיפור לפי אופי הקבוצה?

פעם הוזמנתי להנחות סדנה של עמידה מול קהל לאנשים עם מוגבלויות. מהר מאוד הם תיקנו אותי: “זה לא עמידה מול קהל, זה ישיבה מול קהל- כי אנחנו על כיסאות גלגלים.” גאוני בעיניי.

הבנתי שהקושי המרכזי שלהם קשור לנראות ולביטחון עצמי. אז בחרתי לספר את הסיפור האישי שלי בנושא.

“מלכת אסתר”

גדלתי בבית דתי, עם אמא אמריקאית־מרוקאית שונה בנוף היישובי, שתמיד ניסתה לגרום לי לאהוב את עצמי. היא אמרה שאני צריכה להרגיש כמו מלכת אסתר- מלכה שנבחרה והצילה את היהודים בזכות היופי והנשיות שלה. ( יש לקרוא במבטא אמריקאי כבד  )
אבל בפועל זה עשה לי ההפך: חוסר ביטחון, חוסר חיבור לגוף, המון התביישות בעצמי והימנעות מקשרים זוגיים.

כשנכנסתי ללימודי קולנוע במכללת ספיר, הגעתי לרגע האמת: סרט הגמר. הבנתי שזה ההזדמנות שלי לבחור מה הסיפור שאני רוצה להציג ? שהגיע הזמן להתחבר לזהות שלי ולמי שאני והחלטתי ללכת על מה שהכי הפחיד אותי  ולעשות סרט על הסיפור שלי עם אמא שלי, על הגוף ועל הנשיות. כתבתי תסריט פעם מנקודת המבט שלה ופעם מנקודת המבט שלי כדי להבין את עומק הדברים.
דווקא החשיפה של המקום הכי פגיע יצרה את השינוי. דרך הסרט למדתי לקבל את עצמי, להשלים עם חלקים כואבים, ובעצם לחגוג את מי שאני ואפילו קראתי לסרט “מלכת אסתר”.

בזמן העריכה, כשהסיפור הכי אישי שלי כבר היה על המסך, הכרתי גם את בן הזוג שלי שהיה העורך של הסרט. עצם זה שהייתי גלויה עם הפגיעות  זה מה שאִפשר לי להעז להיכנס לקשר זוגי טוב ובריא.

כשסיפרתי את הסיפור הזה בקבוצה, לא הייתה דרך שהם לא יתחברו. זה פתח חלון לחשוב על הסיפור שלהם, על המקומות שבהם צריך קבלה עצמית. ומשם יצאנו לתרגיל סטוריטלינג אישי מעורר השראה.

אז מה אפשר ללמוד מזה?

סטוריטלינג הוא לא סתם כלי קולנועי. זה כלי לחיים. הוא מאפשר לבחור כל פעם מחדש איזה סיפור לספר, איזה מסר לשים במרכז, ואיך לייצר חיבור אמיתי עם אחרים.
מחקר עדכני (2023) מראה שנרטיב הוא כלי מפתח במנהיגות: הוא מחזק חוכמה מעשית, מייצר השפעה אותנטית, ומחבר אנשים לערכים משותפים. SpringerLink
ולצד זה, ניתוח עדכני ב-Harvard Business מדגיש שסיפורים מקדמים למידה וזכירה טובים יותר מנתונים יבשים כי הם יוצרים קשר רגשי ומנטלי עמוק. Harvard Business Impact

אז הנה לכם כלים פרקטיים לסטוריטלינג טוב:

1) שלד הסיפור -גיבור/ה שעובר/ת תהליך (הלב של הכול)
לפני שמספרים, תסרטטו בקצרה:

• מצב התחלתי- איפה הייתי?
• קונפליקט/קושי- מה תקע אותי?
• התמודדות- ניסיונות, טעויות, כאב.
• נקודת שבירה- הרגע שאמרתי “חלאס”.
• החלטה- מה בחרתי לעשות עכשיו? (לתת לזה מקום בסיפור!)
• שינוי/תובנה- מה השתנה בי ובמציאות.

2) מסר אחד ברור
שאלו: מה חשוב לי שייזכר? כל פרט שלא משרת את המסר- יורד. לא “להתאהב” בחלקים שלא מקדמים את הליבה.

3) לשון הווה + תיאורים חווייתיים
דברו בלשון הווה: “אני עומדת מול הקבוצה, הלב דופק ואני מרימה את המצלמה.”
תוסיפו רמז חושי אחד-שניים (ריח/צבע/קול) שמכניסים לסצנה, לא להציף.

4) אותנטיות בביטחון
פגיעות, טעויות, הצלחות שהשגתם הומור עצמי- זה מה שמחבר. תספרו את עצמכם בביטחון; לא להקטין ולא למלמל.

5) אורך ממוקד
2-3 דקות הן טווח קשב מצוין. חותכים באומץ. 

6) משפטי עוגן שמניעים את העלילה
שלבו: “באותו רגע הבנתי ש…”, “אם יש משהו בסיפור שלי שחשוב שתלכו איתו זה…”, “החלטתי שאני חייבת שינוי, ולכן…”.

7) סיום עם שינוי והזמנה
בלי שינוי ברור שעברתם זה יוצר סיפור של אנקדוטה בלבד. תסיימו במה למדתי/מה החלטתי/מה אני לוקחת הלאה, והזמנה קטנה לקהל. תחשבו- עם איזה מסר אתם רוצים שהם יצאו מהמפגש? 

איך זה זה יכול להראות בעבודה, בארגונים, בחיים האישיים שלכם?

• בארגונים: בתחילת ישיבת צוות שבועית (ה־planning של תחילת שבוע)  תנו לכל עובד דקה וחצי לסיפור קצר: חוויה מהסופ״ש/רגע של למידה/אתגר קטן. זה מקרב, יוצר הקשבה וגם מאמן את כולם בטכניקות של סטוריטלינג, כלי שמשרת מנהלים וצוותים.
• במפגשים אישיים: ארוחת שישי, מפגש חברים או שיחה עם קולגה- סיפור קצר שובֵר קרח ופותח שיח משמעותי.
• בסדנאות שלי: כשאנחנו בוחרים איזה סיפור נכנס לסרט ולתוצר הסופי- ההחלטה מה לשתף ומה להשאיר מאחור היא רגע שמניע שינוי ומחזיר את השליטה עבור כל אחד ואחת.

אז לסיום- למה זה כל כך חשוב להשתמש בכלי הזה?

סטוריטלינג מחזיר לנו שליטה על הנרטיב שלנו. הוא מחזק תקשורת, יוצר חיבור, פותח דלתות ומאפשר מנהיגות.
אדם שיודע לספר סיפור- משאיר רושם, מעורר השראה ובונה אמון. בפעם הבאה שאתם נכנסים למפגש, לישיבה, מתכוננים לראיון עבודה ( כן כן בראיון אפשר להכניס סיפור אישי בשאלה- הציגו את עצמכם! ) או אפילו לארוחה משפחתית- תשאלו: מה הסיפור שאני רוצה שיישאר איתם?

סטוריטלינג הוא לא רק כלי- הוא מתנה. מתנה לעצמכם, לקבוצה ולסביבה.

רוצים ללמוד איך להפוך את הסיפור שלכם לכלי חזק בעבודה ובחיים? זה בדיוק מה שאני עושה ב־Estills עם סדנאות צילום, הנחיית קבוצות, צילום דרך הסמארטפון, סדנת ״מה הסטורי של הארגון שלכם״ ובסדנת ״מסע אל עצמי״- סדנה תהליכית שבסוף מפיקים ויוצרים סרט משמעותי.