סדנאות יצירתיות למקומות עבודה?! מה זה בכלל נותן ולמה זה ממש לא בזבוז זמן.

אז הכל התחיל מסקר קטן באינסטגרם

לפני כמה זמן העליתי סקר באינסטגרם שלי (ומי שלא עוקב- הנה מיד קישור: https://www.instagram.com/estills_photo_doco/  כי החלום שלי זה לבנות קהילה יצירתית!).

 שאלתי שם בסקרים:
האם אתם מבינים את המשמעות של להביא את הסדנאות שלי לעובדים ולמקומות העבודה-

סדנאות של צילום, וידאו, סטוריטלינג ושימוש בכלים יצירתיים?

אז מוכנים לראות מה יצא?? הנה לכם רגע של כנות:

• 30% אמרו שהם לגמרי מבינים איך זה יכול לקדם את העובדים ואת מקום העבודה. אגב, אם ככה- למה אתם מחכים? סגרו איתי סדנה בדחוף!  
• 50% הצביעו שהם פחות מבינים למה זה בכלל חשוב.  נו סירסלי?! זה לא ברור?!
• 20% אמרו שהם סקרנים לשמוע עוד כדי להבין. אני קוראת ל־20% האלה, המרימים החמודים שלא רוצים להגיד פשוט לא.

אז הבלוג הזה נכתב בדיוק בשביל אותם אחוזים מבולבלים שעוד לא מבינים באמת מה קורה כשמכניסים כלים יצירתיים למקום העבודה ולחיים עצמם.

סיפור שקרה לי: כשמנהל פחד לצלם

באחת הסדנאות שהעברתי למנהלים, שעסקה בחוסן אישי במצבי משבר, אחד המנהלים אמר לי ישר: אין סיכוי שאני מצלם, אני לא יצירתי. זה לא בשבילי.”

הוא עמד מהצד, ובמקום לצאת לצלם- התנגד וצלל לפלאפון שלו.

אז שאלתי אותו:
תגיד, אם היה לך היה עובד שאתה מזהה שהוא נמנע ממשימות שאתה נותן לו, מה היית אומר לו?
הוא חייך ואמר: הוא היה בודק מולו למה הוא נמנע מהמשימות שקיבל.
עניתי לו: אז בוא נבדוק את זה רגע אצלך.

ומשם נפתחה בינינו שיחה כנה.

חוסן מתחיל במצבים של חוסר וודאות 

חוסן הוא היכולת להתמודד עם קשיים, לחצים ושינויים ולהתאושש מהם.
וחלק מהחוסן הוא היכולת להיות בתוך חוסר ודאות, לצאת מאזור הנוחות, ולעשות גם כשלא בטוחים מה יקרה.

אותו מנהל סיפר שהוא מאוד משימתי, שצריך שליטה וודאות, ושהוא מרגיש שכדי להיות “מנהל טוב” הוא חייב לשדר תמיד ביטחון, לדעת, להבין.
אבל אז הוא הבין: אותה תדמית של המבין והיודע־הכול גורמת לעובדים שלו לחשוש לטעות לידו, לחשוש לשתף.
והוא עצמו- מרגיש לפעמים בדידות בתפקיד.

כשבסוף יצא לצלם, הוא פחד שהתמונה ״לא תצא טובה״, שלא תיראה מספיק מקצועית.
אבל שם בדיוק קרה הקסם.
הוא גילה שדרך צילום הוא בעצם מתאמן על חוסן:
על לנסות לעשות ולפעול גם בלי לדעת בדיוק מה יֵצא, על לשחרר שליטה, על לטעות, על אינטואיציה.

דיברנו על זה שכשיש סביבה שמאפשרת לטעות, יש יותר חדשנות, יוזמה, שיח אמיתי, ויותר למידה.
וזה בדיוק מה שיצירתיות עושה: מאפשרת מרחב לניסוי, לגילוי ולצמיחה.

אז למה בכלל יצירתיות כל כך חשובה?

הרבה פעמים כשאני מדברת על סדנאות יצירתיות, אנשים חושבים שאני מדברת על ״פעילות גיבוש״ זה נכון, זה אכן מה שקורה אבל יצירתיות היא לא מותרות, היא מיומנות חיים.
היא כלי שיכול להשפיע על כל תחום בחיים: עבודה, זוגיות, תקשורת, שחיקה, חוסן.

כשאנחנו מתאמנים ופועלים מתוך יצירתיות, אנחנו בעצם מפתחים גמישות מחשבתית, ביטחון פנימי, מביעים את עצמנו וכך גם מעלים מוטיבציה אישית בחיים של היום יום.

יצירתיות = מוטיבציה = שייכות

כשאנחנו מביאים לעבודה כלים יצירתיים, משהו קורה לאנשים.
פתאום יש אנרגיה.
יש חיבור.
יש מוטיבציה פנימית ליזום, לחשוב, לשתף.
וכשהעובד מרגיש שרואים ושומעים אותו- הוא רוצה לקחת חלק ולתת מעצמו יותר. 

אז מה זו בכלל חשיבה יצירתית?

זו היכולת להתבונן על הדברים מזוויות שונות.
הרי כולם רואים את אותה תמונה אבל כל אחד יכול לפרש אותה אחרת.
יצירתיות היא היכולת לראות את מה שכל אחד רואה, אבל לחשוב משהו שאף אחד לא חשב. (אלברט איינשטיין הגאון אמר!)

במקומות עבודה (וגם בחיים) אנחנו נוטים לרוץ על האוטומט, להציע את הפתרונות המוכרים.
יש פחד להביא רעיונות חדשים כי ״מה יגידו?״ ״מה הסיכוי שזה יעבוד?״
אבל בדיוק שם מסתתר הפספוס הגדול.

כשאנחנו מאפשרים לעצמנו ולצוות לחשוב אחרת, נפתחות אפשרויות שלא ראינו קודם.
וכאן נכנס אחד הכלים הכי עוצמתיים שאני עובדת איתם, ריפריימינג.

ריפריימינג: לשנות את המסגרת של התמונה

ריפריימינג הוא בעצם מסגור מחדש.
היכולת להסתכל על אותה סיטואציה מזווית אחרת, ולראות אותה באור חדש.

אחד התרגילים שאני עושה בסדנאות הוא לקחת סוגיה שחוזרת על עצמה בצוות,
נניח תסכול, תקשורת לא עובדת, עומס.
כל אחד יוצא לצלם תמונה אחת שמבחינתו מספרת למה זה קורה שוב ושוב.

זה תרגיל לא פשוט כי הוא דורש גם להבין את הדפוס וגם למצוא דרך לצלם אותו.
אבל עצם זה שהם יוצאים לשטח, מצלמים, חושבים אחרת זה כבר מפתח חשיבה חדשה.
אני תמיד אומרת להם, לא צריך שהתמונה תהיה מושלמת.
העיקר שתביעו את מה שאתם רוצים.
ברגע שהם מבינים שאין נכון או לא נכון, נוצר שחרור, וזה בדיוק המקום שבו נולדת היצירתיות.

מה קורה בסדנאות שלי

הסדנאות שלי נוגעות בנושאים של ביטוי אישי, תקשורת, גמישות מחשבתית והקשבה.
אני משלבת תרגילים חווייתיים בצילום, וידאו וסטוריטלינג, שמאפשרים לעובדים להביא עוד חלקים מעצמם.

פתאום מתגלים עובדים מצחיקים, רגישים, יצירתיים, מוכשרים
ומנהלים רואים צדדים חדשים בצוות שלהם ויותר מזה, גם העובדים מגלים דברים חדשים על המנהל שלהם. 

בסדנאות אנחנו עובדים על כלים פשוטים אבל עוצמתיים:

לשאול שאלות במקום להניח הנחות

אחרי שכל אחד מצלם, כל הקבוצה מתבקשת לשאול שאלות בלבד על התמונה.
בלי לפרש, בלי להסביר, רק לשאול.
זו הזדמנות למי שמציג להבין את עצמו, להרהר, ולגלות דברים חדשים.
וככל שאנחנו מתאמנים על לשאול שאלות, זה עובר ישר ליום־יום בעבודה.

ללמוד לראיין

אנחנו מתרגלים איך לראיין.
איך לשאול שאלות שמזמינות ולא חוסמות, איך לגרום למישהו להיפתח באמת.
יש גם תרגיל שבו המשתתפים עונים כאילו הם המנהל/עובד אחר כדי להבין איך זה מרגיש מהצד השני.
זה תרגיל מצחיק, אבל הוא יוצר המון גם תובנות גם על תקשורת, וגם על דפוסי תגובה.

תרגילי הקשבה אמיתית

אני מביאה תרגילים שמייצרים מרחב בלי תגובות פסיביות.
כל אחד משתף סיפור אתגר, והאחרים רק מקשיבים. לא מתקנים, לא מתנגדים.
ופתאום העובדים השקטים, שבדרך כלל לא מדברים, מרגישים ביטחון להביע את עצמם.
הם מבינים שלדעתם יש ערך ובזכות זה הצוות והמנהלים יגלו שיש ״לאותם עובדים שקטים״ נקודת מבט שונה שהם לא מצליחים לבטא ולהגיד ביום יום. 

אלה רגעים שמחזירים לצוות את החיות, השיח, האומץ וההזדמנות להכיר עוד רבדים. 

יצירתיות והומור- שני צדדים של אותו מטבע

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לראות בסדנאות הוא איך היצירתיות מוציאה מהאנשים גם הומור.
הומור ויצירתיות עובדים באותו מנגנון, שניהם שוברים דפוס חשיבה,
מאפשרים להביט על משהו רציני מזווית אחרת,
ומביאים הקלה, צחוק וחיבור. כמנחה, מאד חשוב לי להביא את אותם רגעי הומור.

כשאנחנו צוחקים על עצמנו, מצלמים משהו שכביכול מרגיש מגוחך, מציגים סיטואציה מוכרת בצורה מצחיקה
אנחנו בעצם נוגעים באותם נושאים רגשיים, אבל בדרך רכה ומקרבת.
הומור יוצר שחרור, מאפשר לשחרר ביקורת עצמית,
ולפעמים הוא הדרך הכי טובה לגעת באמת.

אז תכלס, מה קורה כשמכניסים יצירתיות לעבודה?

כשאנחנו עובדים מתוך יצירתיות, אנחנו מחזקים את שריר הגמישות המחשבתית.
אנחנו פחות נבהלים מקושי, פחות נשארים במקום של עזוב, זה לא יעבוד, אנחנו מגיעים עם סקרנות ורצון לקחת חלק במקום העבודה.
אנשים עם חשיבה גמישה הם האנשים שמביאים שינוי אמיתי
אלה שאומרים: אוקיי, מה אפשר אחרת? מה עוד לא נסינו? מה פספסנו?

וכולנו יודעים, במיוחד במדינה שלנו כמה פסיביות זה דבר שקל ליפול אליו וכמה המדינה חיה בזכות אותם אופטימיים, יצירתיים, מחפשי הפתרונות וזוויות שונות על מנת ליצור שינוי אמיתי.

לשבור את השחיקה

בדיוק כשהכי עמוס בעבודה, בחיים, כשיש לחץ, שחיקה ועומס
זה הרגע שבו הכי חשוב לעצור ולהכניס כלים יצירתיים שוברי שגרה. 

פעילויות יצירתיות, לעשות פעולות שונות מהרגיל גם אם זה דברים קטנים, זה יוצר מוטיבציה, אנרגיה והשראה:

• ישיבת צוות בחוץ
  
• לבשל ארוחה יחד הצוות, בני זוג, משפחה, חברים
• לשחק בשאלות מצחיקות שאין בהם בהכרח היגיון: ״מה היית מעדיף: לאכול ללא הכרה בלי שזה יפגע בבריאות שלך, או להיות השף מספר 1 בישראל ולהאכיל את כולם״
  
• לערב את העובדים שלכם בשינויים עיצוביים במשרד 
• לעבור על תמונות משותפות מתחילת שנה של הצוות שלכם, כזוג, משפחה- זה ישר מעלה קרבה, זכרון,געגוע וקרבה.
  
  

רוצים קצת להרגיש איך זה להביא את היצירתיות שלכם לידי ביטוי? 

 מביאה לכם קצת רעיונות, אבל מוזמנים להביא יצירתיות ולהוסיף עוד רעיונות משלכם

• תבקשו מהצוות שלכם, מהילדים שלכם, בני זוג, חברים לצלם תמונה אחת שמספרת על מה הכוח הבולט ביותר שיש להם.
  
  
• תצלמו תמונה אחת שמוקירה מישהו בצוות, ההורים, משפחה, בני זוג, חברים ובאמצעות התמונה הסבירו למה דווקא התמונה הזאת.
  
  
• קחו לכם משימה תחרותית: תצלמו חפץ מוכר, חלל שכולם חרשו עליו, סימן הכר וצלמו מזווית שאף אחד לא יזהה מה מצולם. הצלחתם שלא יעלו על הדבר? ניצחתם.  זה תרגול נהדר למוח היצירתי ולראות דבר שחוק בצורות שונות.
  
  
• תתחילו ישיבת צוות עם סרטון קצר שנוגע ביום יום של העובדים שלכם. סוגיה שמעסיקה אותם ושתעורר מחשבה (היום בזכות צ׳טי הגאון ממש קל למצוא סרטונים) ותשאלו את הצוות  שאלות שמעוררות דיון: מה הסרטון העלה אצלכם? האם הייתם גם מגיבים ככה? יש חלקים שאתם מזדהים?
  
  

ככל שתתנסו יותר בכלים האלה  תגלו איך הם מחזקים תקשורת, חיבור, ואפילו תחושת משמעות.

אז איך זה עובד איתי

אנחנו מתחילים בשיחת תחקיר מעמיקה על מה שקורה אצלכם בארגון, בקבוצה  

 דינמיקות, קשיים, סוגיות שעולות מהשטח.
ומתוך זה אני בונה סדנה מותאמת בדיוק לעובדים שלכם או לקבוצות שאתם מנהלים, מובילים 

זה יכול להיות סדנה בצילום בסמארטפון עם תרגילים משמעותיים, תרגילי וידאו, הכוח ושימוש בסטוריטלינג, עמידה מול קהל/מצלמה בביטחון- מה השפת גוף שלי מספר עליי?  או בניית הסיפור של הצוות ע״י סדנת ״מה הסטורי של הארגון״ .
המטרה תמיד אחת: להביא יצירתיות שתיצור שינוי אמיתי.

לסיום

בטוחה שהגעתם עד כאן וכנראה שכבר הבנתם כמה אני מאמינה בזה.
אני באמת מאמינה שככל שנכניס יותר יצירתיות לעבודה ולחיים
נחזק חוסן, נחזיר מוטיבציה, נרצה להגדיל ראש, לראות את הדברים בצורה שונה ונפתח גמישות מחשבתית.
דרך צילום, סטוריטלינג ותרגילים קבוצתיים, אפשר ליצור צוותים שמקשיבים, רואים ומחדשים.

אז מחכה להכיר ולפגוש אותכם!