הכוח של תיעוד: מה חתונמי, האח הגדול ו-טיפול זוגי יכולים ללמד אותנו על עצמנו?

תגידו, גם אתם התרגשתם כמוני כשראיתם את הסיכום של הזוכים המשתתפים באח הגדול ?! או שרק אני פריקית של להתרגש משימוש במצלמה לתיעוד תהליכים? (כן! ראיתי את עונת 2025. מודה. זו הייתה עונה טובה וזה התחיל בזמן מלחמה מול איראן וכן, גם אני התאכזבתי מהגמר).

אני חייבת להודות שאני מוצאת את עצמי נפעמת כל פעם מחדש מהרגעים האלה בריאליטי, בטיפול, או בסדנאות שלי, כשאנשים מתבוננים בעצמם דרך מצלמה. זה תמיד מפיל לי אסימון על כמה תיעוד הוא חלק משמעותי בתהליך שינוי: להתבונן על עצמך, לזהות דפוסי התנהגות, לבחור מה לספר ומה להשאיר מאחור.

אני לא אשכח את הרגע הזה באח הגדול כשהראו את תעודת הזהות של נתנאל, דייר מופנם, לא דומיננטי במיוחד.

כשהת.ז שלו הוצגה מול כל הבית, פתאום הוא קיבל הזדמנות לספר את הסיפור שלו. הוא הבין שהוא יכול להיות מקור להשראה. הוא השמיע את קולו, והדיירים ראו בו רבדים חדשים. בסוף הוא קיבל מחיאות כפיים סוערות וזה גרם לקבוצה להתקרב אליו, להתרגש ממנו וראו בו כוחות נוספים שהם לא הכירו בו קודם.

הצגת תעודת הזהות באח הגדול לא רק מרגשת את המשתתף עצמו, אלא גם משנה את הדרך שבה אחרים תופסים אותו. זו דוגמה לצילום חברתי, חשיפה שמעמיקה היכרות ומאפשרת לבחור איזה סיפור אני רוצה לספר, מה אני בוחר להשאיר מאחור, ואיזה סיפור הסביבה מספרת עליי. 

אז למה תיעוד זה כלי כל כך חזק?

מחקרים מראים שצפייה בעצמנו (self-observation) היא כלי עוצמתי ללמידה. התיעוד יוצר לנו סטוריטלינג של חיינו – התחלה, אמצע וסוף ומאפשר לראות דפוסים, לזהות הצלחות ולהבין את הדרך שעברנו.

מחקר שפורסם ב-Journal of Clinical Psychology (Koffert, 2019) הראה שצפייה עצמית בווידאו משפרת מודעות עצמית, מאפשרת זיהוי רגשות סמויים ומחזקת תחושת שליטה על החיים. כלומר, המצלמה לא רק מתעדת, היא גם מייצרת שינוי תודעתי. 🔗 לקריאת המחקר המלא באתר Springer

בגמר, חלק מה”פרס” שהזוכים קיבלו היה סרטון סיכום של הדרך שלהם בבית. וזה לא במקרה שערכו את זה ממש לפי עקרונות הסטוריטלינג: התחלה, אתגרים, שינוי, ניצחון קטן ואת השינוי והתהליך שכל אחד ואחת עברו שם. הקרנת הסיכום מול המשתתפים גרמה להם להתרגשות עצומה, רגעים שנפלו להם אסימונים על הדרך שעברו. מתנה אמיתית: לראות את עצמך מבחוץ.
(אגב, הרחבה על זה תמצאו בבלוג שלי: הגיבור/ה שבך: איך סטוריטלינג יוצר שינוי והשפעה אמיתית).

גם בחתונמי זה בולט:

 משתתפים מספרים שגם אם לא יצאו עם זוגיות מהתוכנית, עצם זה שראו את עצמם מהצד זה נתן להם תובנות חדשות על עצמם.

התיעוד הפך לכלי עיבוד: קשה לברוח, קשה לפרוש, חייבים להתמסר. רבים מהם הצליחו אחר כך ליצור זוגיות חדשה כי הם כבר למדו לזהות מה תוקע אותם ואפילו התמודדו עם פחדים ושדים מול כל המדינה – יותר מזה, עצם זה שכל המדינה ראתה אותם עזרה לחלקם לשחרר המון שדים ופחדים שהם הסתירו לגבי עצמם/ן. 

שקד, אחד המשתתפים, אמר בראיון ל-מאקו:
“זה נתן לי פרספקטיבה חדשה על ההתנהגות שלי, איך אני מגיב לסיטואציות ואיך אנשים תופסים אותי. מצד שני, למדתי לצחוק על עצמי. כי ברגע שכל המדינה ראתה אותי רוקד – לא היה לי יותר לאן לברוח. זה הפך למתנה: לשחרר דימוי שנתקע בי שנים, שהיה תקוע לי גם במצבים אחרים בחיים.”

וברק, גם הוא מהעונה, הוסיף:
“הצפייה הייתה מאוד חיובית, מרגשת, ואני לומד ממנה המון. לא תפסתי את עצמי כאדם מצחיק, ופתאום מתברר שאני מביא איתי המון הומור.” 🔗 לכתבה המלאה במאקו

ציטוטים כאלה מראים איך הצפייה העצמית הופכת להיות מנוף לגילוי עצמי ולשחרור דפוסים ישנים. 

בטיפול זוגי, 

התיעוד הוא לא פחות קריטי. זוגות מספרים שהיכולת לחזור ולצפות במפגש מתועד מאפשרת לראות מחדש את שפת הגוף, את תגובות הרגש, את מה שלא נאמר. לפעמים זה לא פשוט אבל השיקוף הזה מניע לשינוי אמיתי, ומאפשר לבנות אמפתיה. 

אנחנו כצופים

לא רק המשתתפים לומדים, גם אנחנו כצופים מזדהים, מזהים דפוסים אצלנו. כמה פעמים אמרתם מול המסך “למה הוא לא משתף אותה?” ואז פתאום הבנתם שזה גם הקושי שלכם? הצפייה מראה לנו צדדים חבויים בעצמנו.

בסדנאות שלי

בהמון קבוצות שאני מלווה ומנחה, בסוף התהליך הקבוצה מפיקה ויוצרת סרט יחד. הרגע שבו הם יושבים וצופים בזה מול כולם הוא נקודת מפנה: פתאום כבר אין בושה בסיפור האישי, להפך, הוא הופך מקור לגאווה ולהשראה. גם הקבוצה לומדת דרך הסיפורים אחד של השני, נפתחים חלקים חדשים אצל כולם.

אבל זה לא קורה רק בסדנאות תהליכיות ארוכות. גם בסדנאות קצרות וממוקדות שאני מעבירה, עם תרגילי צילום פשוטים, אפשר לעבור תהליכים עמוקים: להבין נקודות מבט שונות, לשחרר דפוסים, לתת לתמונה לספר מה שלפעמים קשה לבטא במילים. זה כלי שמשרת עובדים, מנהלים, צוותים וגם אנשים פרטיים בכל מקום שבו רוצים להעמיק, להתקרב, או למצוא דרך אחרת להתבטא.

ב־Estills אני משלבת סדנאות צילום, הנחיית קבוצות ו־הפקת סרטים. המצלמה היא לא רק אמצעי טכני אלא כלי חוויתי שמאפשר לפתוח דיאלוג חדש, להשמיע קולות שלא נשמעים, ולהתקרב אחד לשני.

בחיים האישיים שלנו

גם בחיים האישיים אנחנו רצים קדימה ולא עוצרים להתבונן. רק כשאנחנו רואים את עצמנו מתועדים, משהו משתנה. תמונה ישנה מוקפים באהובים, סרטון שבו רקדנו חופשי, פתאום אנחנו קולטים: פעם הייתי יותר משוחרר, יותר חי.

התיעוד הזה הוא כלי משמעותי שמחזיר לנו את ההבנה על עצמנו, על ההצלחות שלנו ועל הדפוסים שלנו.

תרגיל בשבילכם –

אם אתם רוצים לגלות את העומק והמשמעות של תיעוד תהליך – נסו את זה:

צלמו את עצמכם בזמן התהליך, זה יכול להיות משהו קטן שתרצו להתמיד בו או צעד גדול לקראת חלום.
מתחילים משהו חדש שמפחיד אתכם? תצלמו הכל, את המחשבות, הפחדים, מה זה דורש מכם, וגם איפה אתם רואים את עצמכם בסוף. 

מה יגרום לכם לגאווה בדרך? מה אתם חושבים שיכול להשתבש בדרך? איך אתם מתכננים לפתור את זה?

נתקלתם בקושי? תצלמו. 

הצלחתם משהו קטן? תצלמו גם את זה.

 בסוף תוכלו לערוך מזה סרטון קצר שמסכם את הדרך שלכם ותראו עד כמה תרצו שיהיה לסרטון הזה סוף טוב.

רוצים לתת לזה תוקף? תעלו לרשת החברתית ותגידו: “אני מתעד את המסע שלי, אני רוצה שתהיו עדים.” זה לבד כבר יעזור לכם להמשיך ולהחזיק את ההתחייבות לעצמכם. (כמובן שלא חייב לעלות, עצם זה שיש לכם תיעוד של זה ותוכלו לשוב אל זה שנה אחר זה ייתן לכם תזכורת לכוחות המטורפים שיש בכם. )

המשמעות של לעלות את זה לרשת היא עצומה: 

לא רק לעצמכם, אלא גם לסביבה. כשאתם משתפים את הסרטון ואת התהליך שעברתם אתם יכולים לתת השראה למישהו קרוב שכבר המון זמן חולם על שינוי ולא העז.

כמובן תשלחו לי! אני ממש אתרגש לקחת חלק במסע שלכם ❤️

ותזכרו! המצלמה היא לא רק עדשה, היא כלי ליצירת שינוי. בריאליטי אנחנו רואים אחרים עוברים את זה; אצלי בסדנאות אתם מוזמנים לקבל את ההזדמנות לחוות את זה בעצמכם. 

✨ רוצים להבין איך סדנאות צילום ויצירת סרטים יכולים לעזור לכם או לקבוצה שלכם? זה בדיוק מה שאני עושה ב־Estills. מחכה להתחיל איתכם את המסע.